לפי מדדים חברתיים-כלכליים, קיימים פערים רבים בין אוכלוסיית הבדואים בנגב לכלל קבוצות אזרחי ישראל. בעשר השנים האחרונות פעלו שתי תכניות חומש המיועדות לפיתוח כלכלי-חברתי של האוכלוסייה הבדואית בנגב (החלטת ממשלה 3708 מנובמבר 2011, והחלטת ממשלה 2397 מפברואר 2017). במסגרת זו, נערך המחקר הנוכחי שמטרתו להעריך את איכות ההוראה בבתי הספר הבדואים בנגב.
מחקר זה עוסק בשני רכיבים, המשלימים האחד את השני. הרכיב הראשון הוא איפיון מדדים ופיתוח כלים מותאמים למדידת איכות ההוראה בבתי הספר הבדואים בנגב ותיקופם בידי מומחים בתחום. הרכיב השני של מחקר זה הוא בחינת כלי המדידה שפותחו במדגם בתי ספר, במטרה ליצור תמונת מצב ראשונית עדכנית של איכות ההוראה בבתי הספר הבדואים בנגב, ביחס למדדים שנבדקו במחקר.
מהמחקר עול כי המדדים הרלוונטיים ביותר לבחינת איכות ההוראה בבתי הספר הבדואים בנגב הינם מדדי תהליכים, או בחינת פרקטיקות ההוראה של המורים והקשר שבין המורים והתלמידים. ניכר כי קיים דגש בתוך מערכת החינוך הבדואית על הקניית מיומנויות המאה ה-21 והוראה מותאמת, בהכשרת המורים ובתפיסות בעלי התפקידים עצמם, כמו גם על חשיבות הקשר האישי שבין המורים לתלמידים, אך מדידת איכות ההוראה מתבצעת בעיקר בקרב מורים חדשים ומורים שלתלמידיהם הישגים נמוכים. מהמחקר עולה עוד כי מערכת החינוך הבדואית בנגב מתמודדת עם אתגרים להטמעת הוראה איכותית הדומים לאתגרים עימם מתמודדת מערכת החינוך בכלל הארץ, בכלל זה מוטיבציית המורים לבחירה במקצוע, נתוני הפתיחה של הסטודנטים להוראה, מחסור במורים איכותיים ומעורבות ההורים בבית הספר. אתגרים אלו מושפעים מחסמים נוספים, כגון מינויים המושפעים משיקולים שאינם מקצועיים, המצב הכלכלי בקרב החברה הבדואית, ותשתיות בישובים ובבתי התלמידים, וחסמים אלו מחמירים את השפעת האתגרים על מערכת החינוך הבדואית בכללה ועל היכולת להטמיע פרקטיקות של הוראה איכותית בבתי הספר.