מאמר: בין התבדלות לאינטגרציה: לאחר דור וחצי
יוליה לרנר ועדנה לומסקי־פדר
ליסק היה בין הסוציולוגים הראשונים (לצד תמר הורוביץ ואלי לשם) שחקר את ההגירה הרוסית בשנות ה־ 90 . הוא זיהה מהר מאוד שיש כאן לא רק התרחשות בעלת השלכות משמעותיות על החברה הישראלית, אלא גם תופעה מרתקת מבחינה סוציולוגית. אפשר לראות בו את אחד האבות המייסדים של הסוציולוגיה של ההגירה הרוסית, ולכן כל מי שחוקר קבוצה זו אינו יכול שלא להתייחס לעבודותיו בין מתוך הסכמה והמשכיות ובין
מתוך ביקורת ופריצה לכיווני מחקר אחרים.נושא ההגירה לא היה חדש לליסק מפני שהוא חקר בהרחבה את העליות של שנות ה־ 50 . הוא היה ביקורתי מאוד ביחס לקליטת העלייה בתקופה זו, והדבר בא לידי ביטוי
בכותרת ספרו שסיכם את המחקר (1999): העלייה הגדולה של שנות החמישים – כישלונו של כור ההיתוך. קריאה בספר מלמדת שעמדתו הביקורתית מעוגנת עמוק בהגדרות ההגמוניות של משמעות ההגירה והקליטה, ולכן יותר משביקר את כור ההיתוך כאידאולוגיה מנחה, הוא ביקר את אופן מימושה של אידאולוגיה זו. למשל, הוא הצביע על היחס הפטרוני של הקולטים ואף על מה שהוא כינה “הבורות ואטימות הלב” שלהם באינטראקציה עם העולים הנקלטים, אבל הוא לא הרהר על המניעים של הממסד ולא ערער על יחסי הכוח המובנים על־ידי “המדינה” בתוך התהליך של קליטת העלייה.
