מאמר: כמו סלעים במים: כוח, התנגדות וגבולות השיח בתהליך כניסתן של טכנולוגיות לבתי ספר (מתוך מגמות נג2)
דוד לוין
בשנים 2015-2012 התקיים בבתי ספר בישראל ניסוי של החלפת ספרים ומחברות במחשבי לוח (טאבלטים), שעורר שיח פוליטי ותקשורתי. במאמר אבקש לראות בשיח זה מקרה בוחן המלמד על גבולותיו של שיח המתנגד לחדירת חידושי טכנולוגיה לחיינו. נקודת המוצא לדיון היא ספרות המחקר הרואה בהחדרת חידוש טכנולוגי (במקרה זה, טכנולוגי־פדגוגי) שדה מערכה. בצד האחד של המתרס ניצבים מי שמקדמים את הטכנולוגיות, והם מנסים לתווך, לצמצם ולתעל את השיח מתוך לעג למתנגדיהם והצגתם כבלתי רציונליים. מן הצד האחר ניצבים מי שמתנגדים לחידוש הטכנולוגי, המעוניינים לקיים דיאלוג עם טכנולוגיות חדשות ולהטמיען בדרכם־שלהם בתוך שגרת יומם. ככלי ניתוח לחומרי השיח יוצגו שני מסגורים (Goffman, 1974): מסגורת רבותי־מיתולוגי, המכיל את המערכת המקומית של אמונות וערכים הנקשרים לטכנולוגיות, ומסגור פדגוגי, המתייחס למחקר האמפירי בדבר יכולתם של אמצעים דיגיטליים לשמש תחליף לספרים ולמחברות. ניתוח של כ־ 100 קטעי דיון שהתקיימו בזירה התקשורתית ובזירה הפוליטית מלמד כי דַבָּרי המקדמים, שהסתייעו במסגור התרבותי־מיתולוגי, יצרו פעולה של “סלעים במים” – הם הִטו את כיווני הזרימה של השיח והעלימו מן הדיון עמדות שמקורן במסגור הפדגוגי.
