מאמר: הקבוצות השיתופיות החדשות ויחסן ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל: תכניות חדשות – תכנים ישנים?
דורון טימור
תופעת “הקבוצות השיתופיות החדשות” שהתפתחה בשנים האחרונות היא אחד מכיווני ההתפתחות החדשים של התנועה השיתופית בישראל. חברי הקבוצות הללו מנסים להציב חלופה כפולה – לחברה הכללית מצד אחד
ולקיבוצים הוותיקים מן הצד האחר. הם ממשיכים את מפעליה של התנועה הקיבוצית לפי הדגם של הקיבוצים השיתופיים, ובו־בזמן הם מנהיגים דרכי שיתוף ייחודיות וכך מהווים התפתחות חדשנית ועצמאית. כממשיכי דרכן של התנועות הקיבוציות, חברי הקבוצות מתמודדים עם שאלות מהותיות שהעסיקו את הקיבוץ מאז הקמתו, כגון היחס ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה המבטא את המתח שבין שני המוסדות המודרניים – התנועות הקיבוציות והאקדמיה. המאמר בוחן את המודל הדיאלוגי שהתפתח בין הקבוצות לבין המוסדות האקדמיים ובא לידי ביטוי בפתיחת מסלולי לימודים ייחודיים במכללות ובאוניברסיטאות שלומדים בהם חברי הקבוצות השיתופיות. מסלולים אלו, חלקם סגורים לחלוטין לחברי הקבוצות ואחרים פתוחים למחצה, מציגים תפיסה חינוכית חדשנית ומאפשרים לחברי הקבוצות השיתופיות לחזק את תפיסתם האידאולוגית הסוציאל־דמוקרטית. המאמר בוחן גם את תהליכי ההפרטה והמגזור שהתפתחו במערכת ההשכלה הגבוהה משלהי שנות ה־ 90 ומאפשרים את קיום התכניות, ודן בטענה שתכניות חדשות אלו משחזרות את
מגמת ההתבדלות שפגעה בקיבוצים בעבר.
