מאמר: “גם כשיבוא מלאך המוות אני אלבש צהוב-כחול”: שיריהם של אוהדי הכדורגל בישראל כחלון להבנת המציאות התרבותית והספורטיבית (מתוך מגמות נו1)

מאמר: “גם כשיבוא מלאך המוות אני אלבש צהוב-כחול”: שיריהם של אוהדי הכדורגל בישראל כחלון להבנת המציאות התרבותית והספורטיבית
אילן תמיר
שירי האוהדים באצטדיוני הספורט הפכו במרוצת השנים לחלק בלתי נפרד מחוויית הצפייה במשחקים. הם מספקים צבע, אווירה ומפגן תמיכה שהאוהדים מרעיפים על קבוצתם. אולם מעבר לכך, יש להם תפקיד חשוב בהגדרת הזהות של הקבוצה בקרב אוהדיה ובבידול שלה מן האחרות. לפיכך, אין זה מפתיע כי שירי האוהדים הפכו לחלון הראווה של הקבוצה ולסימן ההיכר שלה. פירוק השירים וניתוחם יכול אפוא ללמד על תפיסת העולם העמוקה של האוהדים באשר לתפקידם, לקבוצתם, לספורט ולתרבות באופן רחב יותר. באמצעות ניתוח שיריהם של אוהדי כדורגל וכדורסל בישראל לאורך שנים, ביקש מחקר זה לזהות תפיסות מרכזיות ובולטות, יציבות ומשתנות, של אוהדי קבוצות ספורט. ממצאי המחקר מצביעים על ערכים שנותרו יציבים לאורך שנים, כגון היחס העמוק לקבוצה וליריבותיה, היחס לאל והגבריות הטבועה בספורט. לצִדם, אפשר לזהות גם תופעות חדשות, כגון הקצנת השיח האלים, השנאה לאחר והיחס השלילי למסחור של הספורט, תופעות המשקפות שינויים חברתיים ותרבותיים בספורט ומחוצה לו.