מאמר: התביעה לזכוּת לעבודה בעיר: המקרה של סגירת מפעל בערד (מתוך מגמות נג2)
בתיה רודד
המאבק בסגירת מפעל נתפס כתופעה שולית המפריעה להגיון השוק לפעול במערך הכלכלי הנאו־ליברלי. לפיכך, ברצוני למקד את המבט בסגירתו של מפעל במקום שולי ובהשפעתו על האזרחות המקומית. לטענתי, במסגרת הגאוגרפיה של העבודה יש היבטים במצרף של מקום-זהות-אזרחות-שוליות שיחסיהם הנורמטיביים טרם התבררו לעומק. בהקשר זה יש לשאול מה הן המשמעויות של מפעל וסגירתו בזהות המקומית של תושבי עיירה שולית ומה מקומה של זהות זו בבניית האזרחות המקומית. כדי להשיב על השאלות האלה יתחקה המאמר אחר הידע הבונה את הזהות בנושא זה ומגייס אותה לפעולה עם סגירת המפעל. במאמר אטען כי בעידן הנאו־ליברלי מתמעט כוחם של המועסקים להגן על זכויותיהם ועל עבודתם, וביחסי הכוח הא־ סימטריים הללו נוצר רִיק ההופך את המקום לסוכן במאבק על הזכות לעבודה כחלק מן התביעה לזכות לעיר. נוסף על כך, אטען כי הזהות המקומית מכלילה את העבודה ואת המפעל כהון קולקטיבי סמלי באזרחות הנבנית בעת משבר ומתגייסת לפעולה. שיטת המחקר מבוססת על חקר המקרה של ערד בעת סגירתו של מפעל “ערד תעשיות טקסטיל”. השיטה נסמכת בעיקרה על מחקר איכותני בפרשנות הרמנויטית של ראיונות ושל טקסטים מן העיתונות.
