מאמר: בחינת התוקף האמפירי של תאוריית האיום הבין־קבוצתי על התייחסות שוטרים לקבוצות מיעוט בישראל
לימור ויצמן־שגיא ויוסף שורצולד
כתב עת מגמות נד(2), 2019, 299-334.
התוקף האמפירי של תאוריית האיום הבין־קבוצתי (, Stephan, Ybarra, & Rios 2015) נבחן במאמר זה בנוגע לאופני ההתייחסות של שוטרים לארבע קבוצות מיעוט בחברה הישראלית: ערבים אזרחי ישראל (ערבים), חרדים, עולים מברית המועצות לשעבר (רוסים) ועולים מאתיופיה (אתיופים). יהודים ישראלים ילידי הארץ שאינם חרדים (ישראלים) שימשו קבוצת השוואה. לפי התאוריה, איום נתפס מפני קבוצה מעורר תגובות שליליות כלפיה, וככל שהוא מתעצם, התגובות מוקצנות. בתאוריה הוגדרו שני סוגי איום, ראלי וסימבולי, שכל אחד מהם נחווה בשתי רמות – ברמת הפרט וברמת הקבוצה. עוד לפי התאוריה, משתנים קדומניים (antecedents) – אישיותיים ומצביים – משפיעים הן על האיום הנתפס והן על התגובות לקבוצת ההתייחסות.
